דיסקונט מוציא מחדש את כאל למכרז: אחרי קריסת העסקה עם חורש והראל, המירוץ מתחיל מההתחלה

המכרז מתחיל מההתחלה

בנק דיסקונט יוצא בעוד כשבועיים-שלושה למכרז חדש למכירת החזקותיו בחברת כרטיסי האשראי כאל — כך נודע ל"כלכליסט" בדיווח בלעדי שפורסם ב-2 בנובמבר 2026. המכרז החדש מגיע לאחר שב-1 בנובמבר פג תוקפו של ההסכם מספטמבר 2025 למכירת כאל ליזם ג'ורג' חורש וחברת הביטוח הראל תמורת 3.75 מיליארד שקל, עם אפשרות להגיע ל-4 מיליארד שקל בגין עמידה באבני דרך. העסקה הייתה חתומה ומוכנה — אך רשות התחרות הפילה אותה בחודש שעבר, כשהתנתה את אישורה במכירת החזקותיו של חורש בסופר-פארם (35%), מחשש לפגיעה בתחרות בתחום הפארם.

ההסכם המקורי כלל את כל מניות דיסקונט (72%) ושל הבינלאומי (28%) בכאל. כעת דיסקונט אינו מחויב עוד לעסקה — גורם המעורה במכירה אמר ל"כלכליסט" שהיא "היסטוריה" מבחינת הבנק — אבל חורש והראל יכולים כמובן להשתתף גם במכרז החדש. מעל ראשם מרחפת זכות קנס של 187 מיליון שקל בגין העסקה שלא הושלמה, ואחת הדרכים להימנע ממנה היא רכישה חוזרת במכרז או מכירה אחרת של הבנק במחיר דומה.

מה שווה כאל בכלל

כאל (ישראכרט) היא אחת משלוש חברות כרטיסי האשראי הגדולות בישראל, לצד מקס (לאומי קארד) ופועלים אשראי. החברה מחזיקה נתח ניכר משוק סליקת כרטיסי האשראי, מנפיקה מיליוני כרטיסים ללקוחות פרטיים ועסקיים, ובשנים האחרונות הרחיבה את פעילותה גם לאשראי צרכני ישיר — בדיוק התחום שבו רפורמת שטרום רצתה לראות אותה מתחרה בבנקים. ההפרדה מדיסקונט אמורה הייתה להפוך אותה לגוף עצמאי לחלוטין, עם זרועות חופשיות לתמחר אשראי, להשיק כרטיסים חדשים ולהתחרות בבנקים על לקוחותיהם.

עבור רוכש פוטנציאלי, כאל היא נכס עם תזרים יציב מעמלות סליקה וריביות, מותג מוכר ותשתית רגולטורית שקשה לשכפל מאפס. מצד שני, זו חברה פיננסית מפוקחת, והרוכש שלה זקוק לאישורי רגולטור מורכבים — בנק ישראל, רשות התחרות ולעיתים גם רשות שוק ההון — כפי שהעסקה הקודמת הוכיחה בדרך הקשה.

איך קרסה העסקה הקודמת

העסקה עם חורש והראל נחתמה במקור בספטמבר 2025, לאחר מכרז שבו היא גברה על הצעות מתחרות — כולל הצעה גבוהה יותר של קבוצת בן משה. דיסקונט העדיף את הצעת חורש-הראל בין היתר מהערכה שיהיה לה סיכוי טוב יותר לעבור את מסננות הרגולציה. ההימור נכשל: רשות התחרות בחנה את השילוב בין השליטה העתידית של חורש בכאל לבין החזקתו בסופר-פארם (כ-35%), וחששה שהריכוזיות בשוק הפארם תיפגע — כאשר חברת כרטיסי אשראי גדולה נשלטת על ידי בעלים של רשת הקמעונאות הגדולה בתחום. התניה שהציבה הרשות — מכירת ההחזקה בסופר-פארם — הייתה מחיר שחורש לא הסכים לשלם, וב-1 בנובמבר 2026 פג התוקף שהוקצב להשלמת העסקה.

התוצאה: שנה שלמה של עבודת מכרז ירדה לטמיון, הבנק חוזר לנקודת הפתיחה עם פחות משנה עד הדדליין הרגולטורי, והשוק רשם לעצמו לקח ברור — בעסקאות מפוקחות, מחיר גבוה שאי אפשר לבצע שווה פחות ממחיר נמוך יותר שאפשר לסגור.

השעון הרגולטורי מתקתק

הבנק פועל תחת לחץ זמנים רגולטורי חריף: הוא מחויב להשלים את מכירת השליטה בכאל עד מאי 2027. לאחר מועד זה יוכל להישאר עם החזקה של עד 30% בלבד, ובתנאי שימכור גם אותה תוך שנה. המכרז החדש צפוי להימשך חודשיים-שלושה, ובבנק מאמינים שאם תיחתם עסקה עד פברואר-מרץ 2027, הרגולטור יסכים להעניק ארכה מסוימת לאור המאמצים שהושקעו במכירה — גם אם האוצר לא יסכים לדחיית הדדליין רשמית. הבינלאומי, שותפו של דיסקונט בכאל, רשאי להצטרף לעסקה החדשה כפי שעשה בקודמת.

עוד נקודה מעשית: הבנק טרם ערוך להציג למתעניינים חדר מידע עדכני. עד שהנתונים יוכנו באמצעות משרד רואי החשבון KPMG, המתעניינים ברכישה לא יקבלו גישה למספרים העדכניים של כאל — מה שמעכב את היכולת שלהם לגבש הצעות מחושבות, ומסביר חלק מהזהירות שבצד הקונים.

מי בתמונה — ומי רק רוצה נתח קטן

לפי הדיווח, יותר מעשרה גופים הביעו עניין ברכישה, אבל רובם מעוניינים במניות מיעוט — כלומר, להצטרף כשותפים לקבוצה גדולה יותר ולא לשאת בסיכון השליטה. ברשימת המתעניינים: אסף רפפורט, מייסד וויז, שנציגו נפגש עם מנכ"ל דיסקונט אבי לוי; אמפא קפיטל מהאשראי החוץ-בנקאי; גופים מוסדיים כמו מגדל וכלל ביטוח — האחרונה מוגבלת להחזקה של פחות מ-5% בשל החזקתה במתחרה מקס; וככל הנראה גם חברת הביטוח איילון, שחברת האם שלה ווישור מצויה בעיצומה של עסקה גדולה לרכישת אלטשולר שחם פיננסים, וביטוח ישיר של משפחת שניידמן. גם בנק ירושלים, שבשליטת גידי שובל, מנסה להתארגן להגשת הצעה ומציין שהוא כבר מוגדר רגולטורית כ"בנק רזה" — יתרון משמעותי לטענתו.

מתעניינים בודדים ברכישת השליטה עצמה. המתמודדת המרכזית שמסתמנת היא דלק רכב שבשליטת גיל אגמון, שמעוניינת להעמיד זרוע תזרימית נוספת לעסקי הרכב ואיכות הסביבה של הקבוצה. גם הקרנות האמריקאיות סנטרברידג' וגלטין מגלות עניין — ושתיהן מופיעות גם בתסריט החוזר של חורש והראל.

התסריט של חורש והראל

חורש, ככל הידוע, עדיין לא ויתר על העסקה — וכך גם הראל. בהצעה המקורית החזיק חורש ב-80% והראל ב-20%, אבל בקבוצה מאמינים שאם חורש ירד להחזקת מיעוט, רשות התחרות תאשר את העסקה. לפי הדיווח, השניים מקיימים מגעים עם הקרנות האמריקאיות סנטרברידג' וגלטין, שיהוו כ-50% מהקבוצה, כשחורש יורד ל-20%-30% והראל נשארת ב-20%. שתי הקרנות החזיקו בעבר בשליטה בהפניקס, ולא צפויות להיתקל בקושי רגולטורי — בדיוק החוליה שהפילה את העסקה הקודמת.

אם התסריט הזה יצליח, הוא יהיה תיקון מקיף לכשל המבני של העסקה הקודמת: במקום רוכש יחיד דומיננטי עם זיקה לשוק הפארם — מבנה מפוזר של גופים מוסדיים זרים, שאין להם נגיעה לשווקים מקומיים מתחרים. השאלה היא כמובן המחיר: האם המבנה החדש ישלם את אותם 3.75 מיליארד שקל שהיו על השולחן, או שהפיצוץ יתומחר.

נקודה נוספת שישפיעה על המכרז היא מצב השוק: מאז נחתמה העסקה הקודמת, המציאות הגיאו-פוליטית והכלכלית השתנתה, ומחירי חברות פיננסיות בעולם ובישראל לא נמצאים בהכרח באותה נקודה. לכן גם עוגן ה-3.75 מיליארד שקל אינו מובטח — ההצעות החדשות עשויות להיות גבוהות יותר אם ייווצר מירוץ, או נמוכות יותר אם הקונים ידרשו הנחת אי-ודאות על הלחץ הרגולטורי והשעון הקצר.

הרקע: רפורמה בת עשור

מכירת כאל היא הפרק האחרון ברפורמת ההפרדה המבנית של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים, שמקורה בוועדת שטרום ובחקיקה מ-2017. הרפורמה חייבה את הבנקים הגדולים למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותן, במטרה להפוך אותן למתחרות אמיתיות של הבנקים ולהגביר את התחרות באשראי הצרכני. דיסקונט הוא האחרון שנותר במרוץ: ההפרדה של כאל מהבנק נקבעה בהחלטה מ-2023, והדדליין של מאי 2027 מתקרב.

ולא שהבנק לא ניסה לצאת מזה אחרת: בספטמבר 2026, כשהתברר שהעסקה עם חורש והראל תקועה ברשות התחרות, פנה מנכ"ל דיסקונט לפיקוח על הבנקים ולאוצר בבקשה לבטל את החובה למכור — בטענה שגם ארכה לא תאפשר מכירה בתנאים סבירים. הבקשה לא התקבלה, והמכרז החדש הוא התשובה המעשית: הבנק חייב למכור, ועכשיו הוא צריך לעשות זאת מהר, במחיר הטוב ביותר שאפשר — ובמבנה שהרגולטורים יאשרו.

מה יכול להשתנות הפעם

כבנק ציבורי, דיסקונט מחויב להשיג את המחיר הטוב ביותר — אבל הפעם יש משקל נוסף בתמהיל: מהירות קבלת אישור רגולטורי. במכרז הקודם בחר הבנק בחורש חלקית בגלל שהעריך שיהיה לו קל יותר לקבל אישור, למרות שההצעה של מוטי בן משה הייתה גבוהה יותר — וההימור הזה, בדיעבד, לא הצליח. המסקנה שהבנק ספג היא שמחיר גבוה שאי אפשר לבצע שווה פחות ממחיר נמוך שאפשר. לכן סביר שהמכרז החדש יתגמל הצעות שמגיעות עם "אישור רגולטורי מובנה": גופים מוסדיים גדולים, קרנות זרות ללא נגיעות מקומיות, או מבנים מפוזרים של שותפים.

למשקיעים יש כאן גם עניין ישיר: מכירה מוצלחת של כאל תזרים לדיסקונט מיליארדים שחלקם עשוי למצוא דרכו לתשלום דיבידנדים או לחיזוק ההון העצמי. מנגד, עיכוב נוסף או מכירה במחיר מדוכא יתומחרו במניית הבנק. אין לראות בכתבה המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך.

כדאי לזכור גם את ההקשר הרחב: מכירת כאל אינה מתרחשת בחלל ריק. הבנקים הגדולים כולם נמצאים בעיצומן של מהלכי ייעול, חלוקת דיבידנדים נדיבה והתמודדות עם תחרות הולכת וגוברת מצד מלווים חוץ-בנקאיים ופלטפורמות פינטק. תשלום של כ-4 מיליארד שקל עבור כאל יהיה אחד מהאירועים הפיננסיים המשמעותיים של השנה הקרובה במשק הישראלי — וההשלכות שלו יורגשו במאזני הבנקים, בדירוגי האשראי ובזרימת ההון לבעלי המניות.

שורה תחתונה

המכרז השני על כאל יוצא לדרך תחת שלושה לחצים: שעון רגולטורי שמסתיים במאי 2027, עוגן מחיר של 3.75 מיליארד שקל מהעסקה שקרסה, ושוק שבו רוב המתעניינים רוצים נתח קטן ולא שליטה. הסיפור הזה הוא גם לקח כללי לעולם העסקאות בישראל: בעידן שבו רשות התחרות בוחנת כל רכישה גדולה במיקרוסקופ, המבנה של הקונה לא פחות חשוב מהמחיר שהוא מציע.

מצאתם טעות או תוכן לא ראוי? דווחו לנו >>