המזבח של האברכות: כשהחיסכון משרת ערך גדול יותר, הוויתור הופך לבחירה

חיסכון, מטבעם של דברים, אינו דבר קל.

חיסכון פוגש אותנו בנקודות שבהן אנחנו רוצים לקנות דבר מסוים, רוצים להשיג הנאה הכרחית, והוא פשוט מגיע ואומר "סטופ".

אפשר לקרוא לחיסכון "קורבן". אנחנו מקריבים כאן קורבן, קורבן קטן, בשביל לחסוך.

אבל בשביל קורבן צריך מזבח.

המזבח של האברכים

לאברכים, לעניות דעתי, בגלל זה קל יותר. יש להם מזבח, מזבח האברכות.

לדוגמה: אברך רואה ספה חדשה ונוחה ב־13,000 שקלים. האם הוא רוצה אותה? בדרך כלל לא. אבל גם אם כן, באותו רגע עולה בו מחשבה פשוטה ובהירה: "אם אני רוצה להמשיך לשבת וללמוד, אין לי איך להרשות לעצמי את הספה הזאת".

למחרת בבוקר הוא קם, רואה בסלון את הספה הישנה והבלויה, והוא לא נצבט שוב בלב. אין לו שוב את תחושת הכאב על אי־קניית הספה. למה? כי את הקורבן הוא כבר הקריב. הוויתור קיבל משמעות, עלה על מזבח של ערך עליון, והעניין נסגר. הספה הבלויה מזכירה לו את החיים הטובים שהוא בחר לחיות בפרוזדור הזה.

בלי מזבח, הצביטה חוזרת

לעומתו, אדם שחוסך בלי מזבח ברור מול העיניים — התמונה שונה לגמרי.

כל פעם שהוא מתיישב על הספה הישנה, הרצון מתעורר מחדש וצובט. אין לו איך להסביר לעצמו מדוע הוא מוותר.

"אין לי כסף" הוא לא משפט שכיף לשמוע. הוא משפט של אילוץ, של כניעה למציאות. האדם מטבעו לא רוצה להיכנע, הוא רוצה לשלוט.

הוא רוצה להיות זה שמנהל את הכסף, ולא זה שהכסף מנהל אותו.

למצוא מזבח משלכם

אז גם אם אין לכם את המזבח הייחודי של חיי האברכות — מצאו לכם מזבח.

אל תקריבו קורבנות חינם, זה סתם כואב. תמצאו אידיאל ששווה לכם לחסוך בשבילו. זה יכול להיות "חיים בלי חובות", זה יכול להיות "חיסכון לחתונות ילדים".

אבל תנהלו את האירוע, אל תתנו לו לנהל אתכם.

קרדיט: טיפים לכלכלה נכונה. להצטרפות לקבוצה בוואטסאפ לחצו כאן >>

מצאתם טעות או תוכן לא ראוי? דווחו לנו >>