"מה שבנינו במאה שנה נבנה פי 1.5 ב-25 שנה": הביקוש לחשמל מזנק והרשת מאחור

"מה שבנינו במשך מאה שנה, נצטרך לבנות פי 1.5 תוך 25 שנה" - המשפט הזה, שנאמר השבוע על ידי עדי חכמון, שותפה מייסדת בחברת Energy nGrid, בכנס התשתיות הלאומיות של כלכליסט ובנק לאומי, מסכם את האתגר הגדול של משק החשמל הישראלי. הביקוש לחשמל זינק, הרשת מפגרת אחרי הביקוש, ווהשאלה שמעסיקה את כל מקבלי ההחלטות היא פשוטה לניסוח אך מורכבת לפתרון: האם יהיה מספיק חשמל לכולם?

27 ג'יגה-וואט של ביקוש מול 17 בהיצע

נתון מפתח חשף לאחרונה ד"ר נועם שריקי, מנהל מגזר טכנולוגיות רשת חכמה בחברת החשמל, בכנס צמיחת הקיבוצים של גלובס: בחברת החשמל פתוחות כרגע הזמנות לאספקה של 27 ג'יגה-וואט - לעומת 17 ג'יגה-וואט בלבד שהרשת מספקת כיום. כלומר, הביקוש הפוטנציאלי שנצבר בתור גדול מכל קיבולת הייצור הקיימת במשק. בכנס הושמעו גם הערכות שלפיהן חלק ניכר מההזמנות לא יתממש, אבל גם בקיזוזן הנותר פער משמעותי שמצריך היערכות דחופה. לדבריו, הגידול בביקושים "נסק בבת-אחת", אחרי שהמודלים שבהם השתמשה החברה לתכנון התשתיות ניבאו עד לפני שנים ספורות גידול הדרגתי בלבד.

המנוע הגדול ביותר של הזינוק הוא חוות השרתים. מהפכת הבינה המלאכותית דורשת כוח חישוב עצום, וכוח חישוב דורש חשמל - המון חשמל. "העולם נמצא במרוץ חימוש לחיבור חוות שרתים לחשמל", אמר שריקי. "האנרגיה, ולא רק כוח החישוב, היא אחד האתגרים הגדולים בהקמת חוות שרתי מידע".

כדי להבין את סדרי הגודל: ג'יגה-וואט אחד מספק בקירוב לכמיליון בתי אב ישראליים בשעות שיא. רשת של 17 ג'יגה-וואט שנדרשת לספק 27 היא כמו כביש שנבנה לזרימה של עיר בינונית וצריך לשרת מטרופולין - בלי אפשרות לעצור את התנועה אפילו ליום אחד. וזה עוד לפני שמדברים על איום נוסף שמאפיין את השיח: גם מזג האוויר הקיצוני מוסיף עומסים, וגל חום קיץ אחד עלול להציב את המערכת בפני המבחן הקשה ביותר שלה.

לא רק דאטה סנטרים: כולם עוברים לחשמל

חכמון ממפה את מקורות הביקוש הנוספים: "שיעורי החדירה של AI לא ראינו באף מהפכה טכנולוגית, וזה אחד המנועים הכי גדולים לגידול בביקוש. גם בסקטור התחבורה - בישראל כל מכונית רביעית היא חשמלית, אגד עברה לאוטובוסים חשמליים, וגם מזג האוויר משפיע". איתי בניאן, סמנכ"ל בכיר באנלייט, מוסיף גורם נוסף: חישמול מתקדם של מפעלים ותעשייה, שמחליף תהליכים שפעלו על דלקים מסורתיים בחשמל.

התוצאה היא מפגש של מגמות שכל אחת מהן לבדה הייתה אתגר - וביחד הן יוצרות לחץ חסר תקדים על רשת שנבנתה במשך עשורים לעולם אחר לגמרי. "אנחנו בפני עידן שלא היינו בו, וצורך בתשתיות שלא פגשנו לפני", מסכמת חכמון.

הבעיה הייחודית של ישראל: אי אנרגטי שצומח מהר

מדוע דווקא בישראל האתגר חריף כל כך? בניאן מסביר: "הייחוד של ישראל הוא בכך שהיא אי אנרגטי עם אוכלוסייה שצומחת בקצבים גבוהים. אנחנו צופים ביקושים של אגירה בישראל כאילו הייתה מדינה של 40 מיליון איש". בניגוד למדינות אירופה, ישראל אינה מחוברת לרשתות של שכנותיה ואינה יכולה לייבא חשמל בשעת חירום - כל קילו-וואט חייב להיות מיוצר ומנוהל מקומית.

מגבלה גיאוגרפית נוספת: האנרגיה המתחדשת בישראל היא כ-90% שמש. "כמעט אין רוח, וכנראה שלא תהיה", מציין אליאב פולק, מנהל ההשקעות הראשי בקרן ג'נריישן קפיטל. שמש פירושה ייצור מרוכז בשעות היום ואפס ייצור בערב - בדיוק בשעות שיא הביקוש הביתי. הרכב החשמלי, אגב, תורם גם צד חיובי: סוללות של רכבים יכולות בעתיד להזרים חשמל חזרה לרשת בשעות שיא - טכנולוגיה הנקראת V2G - אם הרגולציה תאפשר זאת. הפער הזה בין שעות הייצור לשעות הצריכה הוא הבעיה שהאגירה נועדה לפתור.

ההשוואה הבינלאומית מעניינת: בניאן, שעובד גם באירופה ובארצות הברית, מספר שהמגמות דומות בכל העולם - הביקושים עולים, ההיצע מגיב מהר, והרשת מפגרת מאחור ויוצרת צוואר בקבוק שדוחף מחירים כלפי מעלה. באירופה החדירה הגבוהה של אנרגיות מתחדשות מצריכה ייצוב מוגבר באמצעות אגירה, ובארה"ב הביקוש של מרכזי ה-AI מזנק. ישראל, אם כך, אינה לבד במאבק - אבל היותה אי אנרגטי הופכת את האתגר שלה לחריף במיוחד.

הפתרונות על השולחן: אגירה, דו-שימוש וגז כעוגן

באגירת אנרגיה רואים כל המומחים את המפתח המרכזי. "כל נושא האגירה הלך והשתכלל בשנים האחרונות והפך לאירוע יותר כלכלי", אומר בניאן - סוללות מייצבות את הרשת בזול ובמהירות רבה יותר מתחנות גז. כפי שאמר פולק בדיון: "החידושים בטכנולוגיות האגירה זה גיים צ'יינג'ר". אבל ואפשר לפזר אותן גם בצד הצרכנים. חכמון מדגישה שהאגירה חייבת לפעול בשני צדי הרשת, בייצור ובביקוש, עם ניהול חכם בזמן אמת: "אנחנו נהיה חייבים לפתח כלים של יציבות וגמישות שיאפשרו לנצל את הרשת שכבר קיימת".

נתון מעניין שהציגה חכמון: "50% מהזמן לא משתמשים ב-50% ממה שיש למשק להציע". כלומר, ניצול חכם של התשתית הקיימת יכול לחסוך בנייה של תשתית חדשה. ומה עם הקרקע? כאן נכנס פתרון ה"דו-שימוש" - מתקנים סולאריים על גגות, מגרשי חניה, מאגרי מים ושטחים חקלאיים, במקום שדות סולאריים שאוכלים אדמה נדירה.

עם זאת, פולק מזכיר את המציאות: "אי אפשר לקיים משק חשמל מודרני בלי שדרה חזקה של תחנות גז. כל עוד הטכנולוגיה לא עובדת רציף, אנחנו צריכים עוגן של גז במשק". ג'נריישן, באמצעות זרוע האנרגיה פאוורג'ן, מחזיקה תחנות גז בהספק של כ-1.5 ג'יגה-וואט לצד אגירה ומתחדשות - שילוב שממחיש את האסטרטגיה המקובלת היום: לא גז או מתחדשות, אלא גז ומתחדשות ואגירה.

כדאי לציין גם את ההיבט הביטחוני שהועלה בדיון: ביזור מקורות הייצור אינו רק שיקול כלכלי. "לא להיות תלוי במקורות קריטיים מרכזיים, גם מבחינה ביטחונית", אמר בניאן. מערכת שמבוססת על אלפי מתקנים קטנים ומפוזרים קשה הרבה יותר לשיתוק מאשר מערכת שמסתמכת על כמה תחנות כוח גדולות - שיקול שהפך משמעותי ביותר בשנים האחרונות.

חברת החשמל: "לא נהיה החסם"

ומה אומרת חברת החשמל עצמה? שריקי מודה בפער: יזמי חוות שרתים מצפים לחיבור תוך כשנתיים, בעוד שהחברה יכולה לספק חיבור תוך 5-6 שנים. אבל הוא מציג פתרון רגולטורי חדש שקיבלה החברה: אספקת הספקים גבוהים בלי חיבור למתח עליון, באמצעות מספר חיבורים במתח גבוה - שינוי שמקצר משמעותית את לוחות הזמנים. "בזכות היכולת הזו, אנחנו השחקן הדומיננטי בתחום", הוא אומר.

אתגר נוסף שהוא חושף הוא אי-הוודאות: יזמים רבים פותחים הזמנות חיבור על אותה חווה במסלולים שונים, והחברה חייבת לדעת מראש אילו חוות באמת יקומו כדי לא לבנות תשתית לשווא. בנוסף, לקוחות חוות השרתים רגישים במיוחד להפסקות - מה שמצריך הקצאת תשתיות גדולה מהרגיל. המסר הסופי שלו מרגיע: "אנחנו פועלים באופן פרו-אקטיבי, מתחילים לתכנן כבר בשלב ההזמנה כדי שהחיבור יחכה לחווה, ולא להפך. חברת החשמל לא תהווה חסם לשילוב חוות שרתים ברשת החשמל בישראל".

נקודה נוספת שעלתה בכנס היא קושי תכנוני: חוקי התכנון והבנייה בישראל מקשים על הקמת תשתיות חדשות, והצפיפות הגוברת מקטינה את המרחב הפיזי לקווי מתח ולתחנות משנה. המשמעות היא שחלק מהפתרון יחייב לא רק כסף וטכנולוגיה, אלא גם שינויי רגולציה שיאפשרו אישורים מהירים יותר לתשתיות קריטיות.

בחברת החשמל מדגישים גם את המערכת החדשה שבבנייה: מערכת ניהול מתקדמת שלוקחת בחשבון את התרומה של כל השחקנים ברשת - יצרנים פרטיים, מתקני אגירה וצרכנים גמישים - ומקצה את משאבי הרשת בצורה אופטימלית. זו בדיוק ה"רשת החכמה" שעליה מדברים בעולם כבר שנים, ובישראל היא הופכת מהר מהקונספט לצורך מבצעי דחוף.

מה זה אומר לצרכן ולמשקיע

לצרכן הביתי, המשמעות הישירה של מרוץ התשתיות היא תעריפים: בנייה של תשתית פי 1.5 ב-25 שנה עולה עשרות מיליארדי שקלים, והעלות מתגלגלת בסופו של דבר לחשבון החשמל או לתקציב המדינה. לעומת זאת, במשבר אמיתי של אספקה הנזק יהיה גדול בהרבה מכל עליית תעריף: הפסקות חשמל תכופות פוגעות במפעלים, בעסקים קטנים, בבתי חולים ובכלכלת המשפחה, ומחיר ההיערכות המוקדמת זול תמיד ממחיר ההסתבכות המאוחרת. מנגד, אגירה זולה יותר וניצול חכם של הרשת הקיימת עשויים למתן חלק מהעליות. למשקיעים, התמונה חדה יותר: אגירת אנרגיה, רשתות חכמות וייצור גמיש הם התחומים שאליהם יזרום ההון בשנים הבאות - בישראל ובעולם כולו. "חווינו קפיצה טכנולוגית, וזה רק נעשה יותר קשה כי נהיה כאן יותר צפוף", סיכמה חכמון. "הצרכים של המשק גדלים בסדרי גודל שלא חווינו". מי שיתכונן נכון ומוקדם - ירוויח. מי שלא - ישלם.

מצאתם טעות או תוכן לא ראוי? דווחו לנו >>