הקנס הכפול של הצרכן החרדי: יוקר המחיה פוגש את סל הקניות

בכל פעם שאני מפרסם טור בסגנון הזה, אני מקבל שורה של מיילים שתוהים מה גורם לי להכנס לנושאים מורכבים בכלכלה, דברים שאולי לא ממש מהווים 'טיפים לכלכלה נכונה', הם אולי לא ממש מעשיים ברמת הפרקטיקה, אבל בעיני, דווקא כציבור חוקר, כאנשים אוהבים להבין את המאחורי הקלעים, כדאי ומומלץ להתעמק גם במה שמניע את הכלכלה, גם בנושאים שמייצרים את התייקרות המחירים ולא רק בהתמודדות עם ההתייקרות.

אחרי שבטור קודם עסקתי בפער בין נתוני האינפלציה הרשמיים לבין מה שאנחנו פוגשים בסופרמרקט, מגיע הזמן לצעוד צעד נוסף קדימה ולהסתכל על הבית שלנו. כי אם במשק בישראל באופן כללי המצב לוחץ ומכביד, אצלנו, הציבור החרדי, המכה הזו פוגעת בעוצמה כפולה ומכופלת.

הסיבה הראשונה לכך היא שלעיתים אין במה לחתוך ולקצץ. במשפחה חילונית ממוצעת עם ילד או שניים, כשהמחירים עולים, יש בדרך כלל אפשרות לחתוך בהוצאות: לוותר על נופש בחו"ל, לבטל מנויים או לצאת פחות למסעדות. אבל אצל משפחה חרדית, בדרך כלל חלק ניכר מהתקציב החודשי מוקדש מלכתחילה לצרכים בסיסיים. חיתולים, ביצים, מוצרי חלב, חלות, עופות לשבת ובגדי ילדים. כשיש שמונה או עשר נפשות בבית, כמעט אין חופשות לבטל ומעט מאוד מותרות לצמצם, כל עלייה של עשרה אחוזים במחירי המזון פוגעת ישר בארנק ובתקציב המשפחתי, בלי שום אפשרות לקצץ במותרות שלא תמיד קיימות. במה תקצץ? בלחם ובגבינה? בבגדים?

אבל זה לא רק מספר הנפשות וצורת ניהול התקציב, בסוף הקהל החרדי הוא קהל שזכה להיות שבוי, כן זה נשמע מוזר אבל זה ממש ככה, אנחנו שומרים על כשרות ומחפשים שהפלומבה הטובה ביותר תכסה את המוצר שאנחנו רוכשים, זה מה שגורם שבכל פעם ששר הכלכלה מדבר על "רפורמות ביבוא" ועל כך ש"מה שטוב לאירופה טוב לישראל", הצרכן החרדי נשאר בחוץ. מוצרים זולים מחו"ל לא מגיעים למדפים שלנו אם אין להם חותמת כשרות מהודרת של בד"ץ מוכר. בפועל, שוק המהדרין ריכוזי מאוד, וחלק ניכר ממנו מוחזק על ידי מספר מצומצם של יצרנים מקומיים ויבואנים בלעדיים. הקונה החרדי ברוב המקרים לא יתפשר על רמת הכשרות, וכשאין לו אלטרנטיבה אמיתית על המדף, נוצרת לשחקנים האלה יד חופשית רחבה בהצבת מחירים, בלי לחשוש מתחרות.

וכדי להשלים את התמונה, מגיעה המלכודת שכולנו נופלים בה פעמים רבות, אשליית המארזים הגדולים, התרגלנו לחשוב שאנחנו צרכנים חכמים כי אנחנו קונים ברשתות גדולות וזולות, בעגלות עמוסות ובמארזי חיסכון. רק שבשנים האחרונות יצרנים עשויים להקטין אריזות בשיטה שקטה וערמומית: הם לא תמיד מעלים את המחיר שרשום על המוצר, הם פשוט מכווצים את הכמות של המארז, מורידים למשל עשרות גרמים מחבילת הוופלים, מקטינים את מספר החיתולים באריזה, או מצמצמים את משקל הפסטה בשקית, המחיר בקופה נשאר אותו דבר, אנחנו בטוחים שחסכנו כי קנינו מארז חסכון, ובפועל שילמנו מחיר יקר יותר בלי לשים לב.

המסקנה מהמציאות הזו היא חדה: הצרכן החרדי לעיתים משלם קנס כפול, גם בגלל היקף הצריכה של משפחות גדולות, וגם בגלל שוק סגור וריכוזי שהתחרות בו חלשה מאוד. ההגנה היחידה שלנו במצב כזה היא להפסיק לקנות על טייס אוטומטי. לא להסתנוור מגודל האריזה אלא לחפש את האותיות הקטנות שמגלות את המחיר לפי 100 גרם או יחידה, להשוות בלי להתעצל.

מקווה שהטור הזה מביא תועלת, אשמח מאד לשמוע ממכם תגובות כתובת המייל שלי היא nisanetzioni@gmail.com

מצאתם טעות או תוכן לא ראוי? דווחו לנו >>